תארו לעצמכם כלכלה שאיננה מסתמכת על צבירת חובות גדלים והולכים, אלא על התנהלות כלכלית מאוזנת. תארו לעצמכם התנהלות בנקאית אשר איננה מתמקדת בפיתוי להגדלת האוברדראפט, אלא בהדרכת לקוחותיה ליצירת תקציב בר-קיימא. לא בשמים היא.
חוב הוא בעיית מפתח בכלכלה הישראלית – החל מן האוברדראפט האישי שלך וכלה בחובות העצומים שנקלעו אליהם הטייקונים, מיצחק תשובה ועד נוחי דנקנר. חוב הוא גם בעיית מפתח בכלכלה העולמית – אפילו מעצמות כלכליות כארצות הברית אינן חסינות מפני איום פשיטת רגל בשל חובן, בדיוק כמו מדינות עניות פי כמה, כמו יוון או אירלנד. חוב הוא פשוט אבן יסוד בכל הכלכלה העולמית. מאז בוטל סטנדרד הזהב, הקובע את ערך הכסף על פי מאגרי הזהב של ממשלות, עצם יצירת כסף חדש – הענקת ערך לפיסות נייר מודפסות – מסתמכת על אגרות חוב ממשלתיות. ובעשורים האחרונים צמחו החובות העולמיים לממדים המאיימים על עצם קיומה של הכלכלה העולמית, ומה גם נוכח ההתדלדלות המואצת של משאבי הטבע. מנין יוחזר כל החוב הזה, אם עצם יצירת הכסף לפרעונו פירושה כניסה לחוב נוסף? קשר ישיר קיים בין החוב הלאומי של מדינה לבין כיסם של אזרחיה, כי המדינה זה אנחנו. ככלות הכל, אם המדינה חייבת כסף, פירושו של דבר שאנחנו חייבים.
הבנקים. פשוט לא איתנו...
את מנגנון החוב העולמי לא נוכל לפתור בכוחותינו אנו, אבל הקריאה לשינוי כלכלי-חברתי יסודי הנשמעת מזה שבועות מספר בכל רחבי ישראל, פירושה בין היתר קריאה לחברה אשר איננה מתבססת על חוב, ולבנקאות אשר איננה נסמכת על "מכשירים פיננסיים" שכל תכליתם לגלגל חובות הלאה, אותם מכשירים אשר כה היטיבו ליצור את בועת ההיי-טק בראשית שנות ה-2,000, את בועת הנדל"ן באמצע העשור הקודם, ואת הברוך הכלכלי ש(כמעט) כולנו נתונים בו כיום. ושינוי כלליה של הכלכלה הישראלית הוא בהחלט בהישג ידינו. אבל לא די בקריאה נגד עוולות הבנקים או בדיבורים נגד השיטה – יש להציע שיטה חלופית.
שני עקרונות העומדים ביסוד שיטה כלכלית כזו הם שמיטת חובות ואיסור נשך, כלומר איסור לקיחת ריבית על הלוואות. רגע, רגע, להרגע – הכוונה היא לא להכריז סתם כך שמיטת חובות כללית. ברור שדבר כזה יביא לאסון כלכלי ולא לשיטה חדשה. הכוונה גם איננה לבטל לחלוטין את המערכת הבנקאית הנוכחית, אלא רק להקים מערכת שתפעל לצדה, ותאפשר לציבור הרחב להתנהל באופן מאוזן תקציבית. מי שיבחרו להמשיך לשחק במערכת הכלכלית העולמית, יוכלו להמשיך ולהתנהל כבעבר.
אז מה כן הכוונה? הכוונה היא להקים מערכת בנקאית שתפעל לצד הבנקים הקיימים. המערכת הזו – של בנקים בערבות המדינה או בבעלותה, הפועלים על פי חוק מיוחד להם – תפעל שלא למטרת רווח, ולקוחותיה יוכלו ליהנות מהלוואות צנועות, לטווח של עד שבע שנים – הלוואות לצורך הקמת עסק, רכישת דירה וכיוצא באלה. ההלוואות ישאו אמנם ריבית צמודה למדד, כדי לשמור על ערך הכסף, אך לא ישאו כל ריבית למטרות רווח. במהלך שבע שנות ההלוואה, יהיה כל לווה נתון להשגחתם של מדריכים מטעם הבנק, אשר יפקחו על התנהלותו הכלכלית ויוודאו כי היא מאפשרת לו לאזן את תקציבו ולפרוע את חובו. מצבו הפיננסי של כל לווה יהיה שקוף אל מול המערכת הבנקאית כולה, כמוהו כהתנהלותם הפיננסית של הבנקים עצמם, שתהיה שקופה גם לציבור הרחב – על פי חוק.
מה יקרה למי שלא הצליח לפרוע את חובו מקץ שבע שנות ההלוואה? מי שפעל על פי ההדרכה שקיבל, והוכר על ידי המדריכים כמי שעשה כל מאמץ לעמוד בהתחייבויותיו, תישמט יתרת חובו, אך ייחשב כמורשה אשראי. מי שלא פעל באופן מאוזן, לא נשמע לעצות המדריכים ולא עשה את כל המאמצים – על פי רשימת קריטריונים קבועה מראש – להחזיר את חובו, חובו אמנם יישמט, אך הוא לא יורשה עוד להיעזר בבנקים האלטרנטיביים, ומידע על התנהלותו הפיננסית יועבר לכל הגופים הבנקאיים הפועלים במשק.
הבנקים האלטרנטיביים יספקו את כל שירותי הבנקאות האישית ושירותים לעסקים קטנים, אך לא יעניקו שירותי שוק מניות וכיוצא בזה. שירותים אלה, לצד הלוואות גדולות וניהול חשבונות של חברות גדולות יסופקו על ידי המערכת הבנקאית הרגילה, אשר תיפתח בפני כל בנק ברחבי העולם שיעמוד בסטנדרטים הבנקאיים אשר יקבעו בחוק, לתועלת הגברת התחרות ופירוק הריכוזיות בשוק ההון הישראלי. החזקת חשבון פעיל בבנק רגיל תותר רק למי שאינו חייב כסף לבנקים האלטרנטיביים.
הרעיונות המפורטים כאן עשויים להיראות תמוהים ואף מדאיגים. ובצדק – מדובר בשינוי דרמטי בכלכלה הישראלית. שאלות רבות כרוכות בהקמת מערכת כזו, ותכנונה והקמתה יהיו עניין לא פשוט כלל וכלל. אבל גם המערכת הבנקאית הנוכחית נראית לעתים קרובות תמוהה ומדאיגה לא פחות.
אין כאן קריאה להחלת העקרונות החדשים מיד. אבל יש כאן קריאה לקיים בהם דיון ציבורי (שכבר החל) – כי לא די לקטר על כשלי המערכת הנוכחית. ומי שרוצה שינוי, חייב להעז ולדמיין. אז דמיינו לכם מערכת בנקאית הפועלת לרווחת הציבור, דמיינו לכם חברה הפועלת במודע לצמצום מספר האנשים הנופלים קרבן למערכת בנקאית שכלליה – שאינם מובנים להם – פועלים נגדם. תארו לכם שאחד העקרונות של הכלכלה שאתם חיים בה יהיה של מתן הזדמנות לכל אדם להגיע, אחת לכמה שנים, לנקודת פתיחה חדשה, במקום להיתקע במעגל קסמים של חוב הולך ותופח.
דמיינתם?
לא בשמים היא.
דווקא - הבלוג של ירון בן-עמי 