גם לכם יש הרגשה שמשקרים לנו? כלומר, ברור שמשקרים לנו: מפרסמים טוענים שהמוצר שלהם הוא הכי טוב בעולם, בנקים מתחזים לדורשי טובתנו, הילדים אומרים שלא עשו שום דבר ותסריטאים בודים להנאתנו (לפחות, הם חושבים שאנחנו נהנים מפרי יצירתם) דברים שלא היו ולא נבראו. אני מתכוון לכך שהאנשים שבידם הפקדנו את ניהול ענייני הציבור משקרים לנו.
אני גם לא מתכוון שמסתירים מפנינו את האמת. כבר למדנו מפי רבנו סֶר הָמְפְרִי אָפֶּלְבִּי שאין שלטון ללא סודות. אבל אפילו סֶר הָמְפְרִי לא אוהב שפוליטיקאים משקרים (לפחות לא כשאפשר לתפוס אותם בשקר).
ואני, אני חי בתחושה שמשקרים לי בפרצוף, ועוד מנצלים תרוצים כמו בטחון המדינה כדי להגן על השקרים הללו, שלא נועדו אלא להסיר אחריות על כשלונות, לחרחר ריב ומדון ולקדם את ענייניהם של השקרנים עצמם – כלומר, להסיט, להסית ולהטיס. זאת אולי האמת הפוליטית שלהם, אבל האמת משתנה מאדם לאדם (ומאדם לחווה, ומחווה לחווה, ומחווה לאדם וחוזר חלילה).
ברוח המפלגה להתקדמות מתונה במסגרת החוק, מיסודו של יָרוֹסְלָב הָאשֶק נ"ע, אני מתכבד אם-כן להציע את החוק להגנה על העובדות מפני האמת בזירה הציבורית.
- בחוק זה –
"עובד ציבור" – כל מי שמשכורתו או חלק ממנה משולם מכספי מדינה, למעט מקבלי קצבאות ביטוח לאומי מסיבות שונות. לצורך חוק זה יחשבו עובדי מערכת החינוך היסודי, העל-יסודי והגבוה כמי שתחום עיסוקם הוא האמת ולא העובדות, ולא יחול עליהם חוק זה, אלא אם הם משמשים גם בתפקידים ציבוריים אחרים.
"שקר" – אמירה המציינת כעובדה דברים שניתן להוכיח כי אינם עובדה.
"שגגה" – אמירת שקר בתום לב, בשל אי ידיעת העובדות.
"זירה ציבורית" – כל אפיק התבטאות המיועד למפרע להגיע לאוזני ציבור רחב, כולל נאומים בפני קהל, דברים הנאמרים בפורומים ציבוריים לרבות מוסדות המדינה, דברים הנאמרים לאמצעי התקשורת השונים.
1. א. עובד ציבור אשר אמר דבר שקר בזירה הציבורית בפעם הראשונה ינזף רשמית, והודעה על כך תתפרסם בהבלטה נאותה באמצעי התקשורת השונים.
ב. עובד ציבור אשר אמר דבר שקר בזירה הציבורית בפעם השניה, יקנס בסכום השווה למשכורתו החודשית, קנס אשר ישולם לאורך 12 חודשים.
ג. עובד ציבור אשר אמר דבר שקר בזירה הציבורית בפעם השלישית יחשב כמי שדבק בו קלון, ויאסר עליו לשמש כעובד ציבור במהלך 10 השנים הקרובות.
2. א. עובד ציבור אשר הואשם באמירת שקר בזירה הציבורית והוכיח כי אמר שגגה, יוזהר על ידי בית המשפט.
ב. לעובד ציבור שאמר שקר בזירה הציבורית בנוגע לעניינים הנמצאים בתחומי אחריותו כפי שנקבעו בחוק או על פי הנוהג המקובל, יעמוד טיעון השגגה רק בפעמיים הראשונות שנמצא אשם בעברה כזו. אם ימצא שוב אומר שקר בזירה הציבורית בנוגע לעניינים הנמצאים בתחומי אחריותו כאמור, יחשב הדבר לשקר [מטעמי רשלנות. בשביל מה אנחנו משלמים לו?].
ג. לעובד ציבור שאמר שקר בזירה הציבורית בנוגע לעניינים אשר אינם נמצאים בתחומי אחריותו כפי שנקבעו בחוק או על פי הנוהג המקובל, יעמוד טיעון השגגה רק בשלוש הפעמים הראשונות שנמצא אשם בעברה כזו. אם ימצא שוב אומר דברי שקר בזירה הציבורית בנוגע לעניינים שאינם נמצאים בתחומי אחריותו כאמור, יחשב הדבר לשקר [מטעמי חוסר זהירות. שיברר לפני שהוא פותח את הפה. מה הוא חושב לעצמו?].
3. א. אמירת שקר בזירה הציבורית במקרה שבו אמירת אמת תביא בסבירות גבוהה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה, לא תחשב כאמירת שקר או שגגה.
ב. היה וטען עובד ציבור כי אמר דבר שקר בזירה הציבורית מטעמי בטחון המדינה, יתברר הדבר בדלתיים סגורות בפני בית משפט.
ג. במקרה שיקבע בית המשפט כי לא היתה סבירות גבוהה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה אילו היה עובד הציבור אומר אמת בזירה הציבורית, יקנס עובד הציבור בסכום השווה למשכורתו החודשית, אשר ישולם לאורך 12 חודשים. קנס זה איננו מבטל כל קנס או עונש אחר העשוי להיות מוטל על עובד הציבור בשל אמירת שקר בזירה הציבורית.
ד. עובד ציבור אשר בית המשפט קבע כי בשני מקרים טען טענת שווא כי אמר בזירה הציבורית דבר שקר מטעמי בטחון המדינה, יחשב כמי שדבק בו קלון ויאסר עליו לשמש כעובד ציבור במהלך 10 השנים הקרובות.
הציבור הרחב מוזמן להביע את דעתו, להציע תיקונים, להצביע על כשלים בניסוח החוק, להתווכח, להסכים או סתם לבזות.
והיה מחננו טהור.
דווקא - הבלוג של ירון בן-עמי 
יול 27, 2010 @ 12:39:27
מוזמן לקרוא את מה שנעמה כרמי כתבה בנושא שקרים פוליטיים:
http://naama-carmi.com/2010/07/16/%D7%A9%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D/
(באופן כללי מומלץ לקרוא את מה שנעמה כרמי כותבת.)
יול 27, 2010 @ 14:29:29
שלום ירון,
מזל טוב על הבלוג.
כל הרעיון הזה נראה לי תיאורטי שכן המערכת לא תכפה על עצמה את שאינה רוצה בו. בדמוקרטיה ישירה אפשר. בשילטון נציגים אי אפשר. לא אומר שהם לא יחוקקו כזה חוק – הם חוקקו גם חוקי שקיפות תקציבית – אבל גם החקיקה הזו היא שקר ולמראית עין בלבד ואינה נאכפת ולא תיאכף גם בעתיד. שוב – אין זו ביקורת על הרעיון עצמו אלא על האפשרות לישם אותו. מחשבות על רעיונות כאלו הם שהביאו אותי למסקנה כי צריך ללכת על הרעיון קיצוני יותר של דמוקרטיה ישירה כדי שרעיונות כאלו כמו שלך יהפכו ישימים. יש שיאמרו שצריך קודם כל לישם רעיונות כמו שאתה מציע ואז יהיה יותר קל לישם דמוקרטיה ישירה אבל רעיונות כמו שאתה מציע אנו מנסים לישם כבר זמן רב ונראה, לאחר בחינה של הנסיונות, שהגענו לקיר מסוים: מין גבול שלמעלה ממנו המערכת לא מסוגלת להשתפר. אם כפי שאני טוען הגענו קרוב לגבול יכולת שיפור המערכת בחוקי המשחק הנתונים אז הזמן הגיע לשנות את חוקי המשחק …
מרק
יול 27, 2010 @ 14:56:32
שמש שמש – אכן מעניין. אני שמח שיש מי שמתעסק ברקע ההגותי של השאלות הללו, ובשל נטיית לבי אמשיך לעסוק כאן בהיבטים היותר מעשיים (או מעשיים לכאורה) של העניין.
מרק – קודם כל, תודה. כידוע לך, שוררת בינינו מחלוקת באשר לתועלתה של הדמוקרטיה הישירה בקנה מדה גדול. אינני משלה את עצמי שאם יתקבל חוק כזה, הוא יביא להפסקה מוחלטת של השקרים בזירה הציבורית, אבל אני כן משלה את עצמי (ואולי לא?) שהוא עשוי לסייע בצמצום ממדי התופעה.
יול 27, 2010 @ 19:38:03
ירון,
"כידוע לך, שוררת בינינו מחלוקת באשר לתועלתה של הדמוקרטיה הישירה בקנה מדה גדול," – זה נושא עצום ורחב ואם אתה חושב שאין בדמוקרטיה ישירה תועלת אז אכן יש מחלוקת.
"אינני משלה את עצמי שאם יתקבל חוק כזה, הוא יביא להפסקה מוחלטת של השקרים בזירה הציבורית, אבל אני כן משלה את עצמי (ואולי לא?) שהוא עשוי לסייע בצמצום ממדי התופעה." – זה מעלה כמה שאלות: האמנם הכנסת מסוגלת לקבל חוק כזה? אני מוצא שהרבה מאוד חוקים שאנחנו חושבים עליהם ניתנים להגייה אך לא לחקיקה. כתרגיל מחשבתי חשוב על החוק הבא – "אסור לממשלה להדפיס כסף". אם אתה מתנתק מהקונוטציות הסוציאליסטיות\קפיטליסטיות של החוק הזה ורק שואל את עצמך "האם הממשלה מסוגלת לחוקק אותו ולקיים אותו?" מה התשובה? התשובה שלי היא שהממשלה לא מסוגלת לקיים אותו ולכן גם לא תחוקק אותו ואם תחוקק אז לא תקיים… ומה לגבי החוק שלך? האם הוא לא נופל באותה קטיגוריה?
לגבי צמצום התופעה של שקרים: הדבר הכי טוב לכך לטעמי הוא תקציב שקוף לגמרי ולאו דווקא החוק שלך שהוא יותר מקל מגזר. מאחורי שקרים יש אינטרסים וככל שיותר קשה לגנוב מהציבור כך יש פחות מוטיבציה לשקר. אם הססטוס קוו הוא שהכל פתוח אז הנציג אפילו לא מרגיש שהוא מחמיץ משהוא כשהוא לא גונב: הוא פשוט מתרגל לכך שאי אפשר לגנוב. אבל גם תקציב שקוף זה משהוא שהמערכת מתנגדת אליו מעצם היותה מערכת ומלאה באינטרסים אישיים ועיסקיים. רק משהוא גדול מהמערכת, חזק מהמערכת יכול לכפות נורמות שכאלו ואז, שלא באמצעות מקל אלא דוקא על ידי נורמה, יש יותר סיכוי לתקן אותה…
מרק
יול 27, 2010 @ 20:32:41
מרק –
באשר לסעיף הראשון, לא אמרתי שאין תועלת כלל בדמוקרטיה ישירה. אני כן סבור, עם זאת, שבקנה מדה גדול נזקה עולה על תועלתה. דמוקרטיה ישירה היא במיטבה בקנה מדה קטן – נגיד, לכל היותר, רשות מקומית.
באשר לסעיף השני, אני חושב שיש סיכוי שהכנסת תקבל חוק כזה בדיוק בגלל הרווח הפופוליסטי הטמון בקבלתו. זהו חוק העשוי להיות פופולרי בציבור עד כדי כך שכדי להצטייר כמי שרוצים למלא את רצון הציבור – נניח לקראת בחירות – הכנסת עשויה לקבל אותו כמעט בטעות.
באשר לסעיף השלישי, רק חלק מן השקרים שמפריחים לאוויר נבחרי הציבור ועובדי הציבור קשורים קשר ישיר לרווח כספי ולספר התקציב. שקרים רבים מסופרים כדי להכפיש יריבים, כדי להתנאות בהישגים וכיו"ב. באמור לעיל אין משום התנגדות – אפילו לא בשמץ – לשקיפות מלאה של ספר התקציב, שהיא עניין רצוי, ראוי ודחוף.
יול 28, 2010 @ 21:07:26
הצעת חוק מצוינת, משל היית עורך דין, שלא לומר פוליטיקאי.
אפילו העונשים מאוזנים למדי.
יחד עם זאת, אם החוק יאכף, תוך שנה אין לנו יותר נבחרי ציבור.
יחי הדור הבא!
יול 28, 2010 @ 21:09:10
וכמובן – תחי המהפכה!
יול 28, 2010 @ 21:15:04
טלי – הרי לזה מרק חותר, לדמוקרטיה ישירה
יול 29, 2010 @ 20:52:08
אני אמנם לא משפטן, אבל מצטרף להערכה של טלי לגבי האיזון הכללי בהצעת החוק, כולל העונשים.
לגבי אפשרות הישׂום – לכאורה אפשר להצטרף לטענתו של מרק ולאמר שאין סיכוי למהלך כזה. מצד שני, אילו נשאלתי לפני עשׂור מה הסיכוי שמדינת ישׂראל תמנע כניסתם לארץ של ליצן ספרדי ושל פילוסוף יהודי בעשׂור התשיעי לחייו – וכל זה בטענה שמדובר בסיכון בטחוני – הייתי מבטל את האפשרות בצחוק.
דברים מוזרים קורים סביבנו. לא בלתי-אפשרי שבעתיד הנראה לעין יהיו מוזרים עוד יותר. יתכן אפילו שיווצר מין היסח דעת שכזה, שבו גם חקיקת חוק כמוצע לעיל תכנס לגדר האפשרי.