במקום דברי פתיחה

אֶרֶץ הַצְּבִי

 אֲנִי גָּר
בִּרְחוֹב נַחוּם גוּטְמַן פִּנָּת סִמְטַת בֶּרְל כַּצֶנֶלְסוֹן,
בְּקַזָבְּלַנְקָה דְלִיטָא
שֶבְּאֶרֶץ הַצְּבִי.
הַיַרְדֵּן מְפַכֵּה בְּנַחַת יְרוּקָה מְהַמִּטְבָּח
אֶל מַכְתֵּש רַמוֹן בְּלֵב סָלוֹן
שֶסְבִיבוֹ שוֹתִים קוֹנְיָאק כְּשֶלֹא שוֹתִים עָרָאק
וְשָרִים שִירִים עִבְרִיים-רוּסִּיים
בְּנִיגוּן בְּנֻסָּח חֲסִידוּיוֹת לֵדְבֶּלִי עַלָא-כֵּיפַק.
הַיַּחְפָנוּת הַאִידֵאוֹלוֹגִית שׂוֹרֶרֶת בְּכֹל פִּנָּה:
רִיק גָדוֹל,
שֶיָכוֹל לְהַכִיל חֲלוֹמוֹת עֲצוּמִים
על תִּיקוּן הָעוֹלָם,
וְהָאָדָם,
וְתִיקוּן חֲצוֹת,
לָמָּה לֺא?
וְיֵש רָצוֹן, וְיֵש רָצוֹן
לְכִיבּוּש גָּלוּיּוֹת, לְקִיבּוּץ הַשְּמָמָה, לְהַפְרָחַת
רַעֲיוֹנוֹת, לְמָשָל,
וּמֵעַל רֹאשִי תִּקְרָת תְּכֵלֶת בּוֹהֶקֶת
וּמִתַּחְתֶּיהָ זִכְרוֹנוֹת מִיְמֵי טְרוֹק הַטּוּרְקִים וְאֱמוֹר הָאֱמוֹרִים
נוֹזְלִים עַל הַקִּירוֹת דַּפִּים-דַּפִּים
וְיוֹצְאִים בִּמְחוֹל מַחֲנַיִם עִם
מַדְרִיךְ הַשְוֵיְיק הַמַּתְחִיל לִמְסִבּוֹת הַשָּׂטָן בְּמוֹרָד הַמִיסִיסִיפִּי שֶׁבִּקְצֶה גָלַקְסְיָת אֵינְסוֹף,
דַּפִּים וּצְלִילִים וְטַעַם מָתוֹק שֶל
יֵאוּש,
שֶל אֵין בְּרֵירָה,
שֶל חוֹף אַחֲרוֹן.
וְאִם קָשֶה לִי,
יֵש לִי אֲהוּבָה לִבְנַת צַוָּאר
שֶתָמִיד אֶפְשָר לִזְרוֹם אִיתָה אֶל
כִּנֶּרֶת שֶלִי, הוֹי כִּנֶּרֶת שֶלִי,
הֶהָיִית, אוֹ
שֶזֶה חֲדַר הַשֵּנָה?
אֲבָל כְּשֶזֶה נִהְיָה כָּבֵד לְלֹא נְשׂוֹא,
אֲנִי פּוֹתֵחַ חַלּוֹן,
מִתְבּוֹנֵן הַחוּצָה בִּתְשׂוּמֶת לֵב לִרְאוֹת אֵיפֹה אֲנִי בְּאֱמֶת
וּמִיָד אֲנִי רוֹאֶה:
אֲנִי גָּר
בִּרְחוֹב נַחוּם גוּטְמַן פִּנָּת סִמְטַת בֶּרְל כַּצֶנֶלְסוֹן,
בְּקַזָבְּלַנְקָה דְלִיטָא
שֶבְּאֶרֶץ הַצְּבִי
וְהַיַרְדֵּן מְפַכֵּה…

 

© ירון בן-עמי, ה'תש"ע