תכלת

 

תְּכֵלֶת

ג'וֹינְט דּוֹלֵק שְׁעָתַיִם בְּנֶפֶש יְהוּדִי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

וְאָז – אֵיךְ הִיא הוֹמִיָּה!

זֹאת אוֹמֶרֶת:

יֵש לְךָ שְׁעָתַיִם לִמְצוֹא אֵת הַנֶּצַח. זוּז!

לֶךְ-לְךָ מְאַרְצְךָ וּמִמוֹלַדְתְךָ אֶל מַמְלְכוֹת הַבּוּז,

שָׂא עֵינֶיךָ אֶל-הֶהָרִים:

אֵיזֶה עֵזֶר וְאֵיזֶה נַעֲלָיִם?

רַק אוֹר חָזָק מַכֵּה בַּסַּנְוֵרִים.

דַּלֵּג בָּעֲדִינוּת מֵעַל שוֹפְטִים, שוֹטְרִים, שָׂרִים;

אַל תָּסִיט עֵינַיִם מִן הַזְּמָן הַמִּתְנַדֵּף,

הַמִּתְקַמֵּט, קוֹפֵץ, עוֹבֵר, חוֹזֵר,

נִקְשָׁר, מֻתָּר, חוֹלֵף –

אִם תְּמַצְמֵץ הוּא שוּב יִבְרָח וְשוּב יוֹתִיר קְרָעִים:

הַרְבֵּה שָׁנִים טוֹבוֹת, אֲבָל כָּל הַיָּמִים רָעִים.

תַּהֲלוּכוֹת מֵתִים מֵהוֹדּוּ עַד סְפָרַד

וַחֲגִיגָה בִּלְתִּי מוּסְבֶּרֶת:

הַאֲזִינוּ לְנִיתוּחַ דִיגִיטָלִי של עֶקְרוֹנוֹת כְּתוּבִים בְּחֶרֶט.

קְמֵעוֹת מַעְבָּדָה וְהַבְדָּלָה בֵּין חוֹל וְחוֹל,

הַדֶּגֶל הוּא כָּחוֹל לָבָן. הָרֹאש כּוּלוֹ כָּחוֹל,

חַרְמָן, רוֹטֵט נְחִיר, מַגָּע אִשָּׁה, שְכִינָה, קַדַּחַת:

לְאָן תֵּלֵךְ מִפֹּה? פֹּה זוֹ הָאָרֶץ הַמֻּבְטָחָת…

מִמּוּל בְּרָקֵי גַּרְעִין, אֲבָל עַל רֹאש הַטַּף זֵרִים.

שָׂא אֶת עֵינֶיךָ, בֶּנְזוֹנָה,

תִּרְאֶה אֵלוּ שָׁמַיִם מוּזָרִים!

בָּם מִשְתָקֶּפֶת כֹּל יַבֶּשֶׁת, נִרְאוֹת כָּל הָעִתִּים:

מַהְפֵּכָה בְּקוּבָּה!

מוֹנְגוֹלִים בדָּנוּבַּה!

קוֹרֵיאָה, מָה עָשׂוּ בָּה!

זְמָן בְּרֵאשִׁית אֲשֶׁר זָקַן וְנֶחֱרָץ קְמָטִים

שְׁהֶם שְבִילִים וְרַק בָּהֶם מוּתֶרֶת הַצְּעִידָה,

שְמאֹל-יָמִין, שְמאֹל-יָמִין,

כּוּלָם יוֹדְעִים מָה עֹנֶשׁ עַל בְּגִידָה.

וּמִמְּרוֹם רֶכֶס אֵימָקוֹם וְאֶפֶסזְמָן,

הַבֶּט לְמַעְלָה, עַל פְּנֵי יַעַר הַמְּזוּמָן,

מֵעֵבֶר לְבִצּוֹת אַשְׁרַאי, מְעַל קֶנְיוֹן-קַנְיוֹן

הָנֵף עַל דֶּגֶל אֱמוּנָה אֶת תּוֹרֶן הִגָּיוֹן,

קְשוֹר אֵלָיו רֶשֶׁת קְלוּעַת רַעְיוֹנוֹת וְדַּרְכֵי-בִּיצּוּעַ,

לְכוֹד בָּה אֶת הָעוֹלָם, אֱסוֹף אוֹתוֹ, פַּתֵּה אוֹתוֹ בְּגַעְגּוּעַ,

הָנֵף אוֹתוֹ מְעַל הָרֹאש שָלוֹש פְּעָמִים, לְכַּפָּרָה;

הַשְׁלֵךְ אוֹתוֹ מִמְךָ וָהָלְאָה

שְבוֹר אֶת הַכֵּלִים!

הַבֵּט:

הָאוֹרוֹת מְהָבְהֵבִים. הֶם תֵכֶף מַתְחִילִים.

הַכָּל מַתְחִיל מְהַתְחָלָה.

נוּ, מָה חָשַבְתָ? גְּאוּלָה?

בְּכֶה, בְּכֶה. מְאֵש זָרָה

נוֹתְרָה רַק הַגַּחֶלֶת;

וַאֲדָמָה, יָם, עוֹלָם, בּנֵי אָדָם;

וְעַל פְּנֵי כָּל הַתְּכֵלֶת.

 

 

© ירון בן-עמי, ה'תשע"א

מודעות פרסומת

ההירארכיה של מדעי החיים

הַהִירָארְכִיָה שֶׁל מַדָּעֵי הַחַיִּים

זֶה עוֹבֵד כָּכָה:

אִם אֵין בֵּינֵיכֶם כִימִיָה, לְפִיזִיקָה לֹא תַּגִּיעוּ.

וְאִם לֹא תַּגִּיעוּ לְפִיזִיקָה,

אֵין שׁוּם סִיכּוּי לְבִּיּוֹלוֹגְיָה מַשְׁמָעוּתִית.

וְעַתָּה צְאוּ, פְּרוּ וּרְבוּ וּמַלְּאוּ אֶת הָאָרֶץ.

 

 

© ירון בן-עמי, ה'תשע"א

תורת המשחקים

 

תּוֹרַת הַמּשְׂחָקִים

אָנוֹכִי שֶנָתַתִּי חַיִּים בָּךְ, בּוּבָּה;
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כַּדּוּר.
עוֹד יַגִּיעַ יוֹמִּי הַגָּדוֹל, הַנּוֹרָא,
אַסֲדֵּר אֶת כֻּלְּכֶם בָּאַרְגָּז לְפִי טוּר.

לֹא יִהְיֶה לָכֶם יֶלֶד אַחֵר עַל-פָּנָי,
לֹא חָבֵר, לֹא בֶּן דוֹד, לֹא אוֹרֵחַ,
כִּי בָּחַרְתִּי בָּכֶם לִהְיוֹת מִשְׂחָקַי.
עוֹד מִלָּה וַאֲנִי צוֹרֵחַ.

הַקְדֵּש עַצְמְךָ לִרְצוֹנִּי, אַרְנָבוֹן,
בְּכָל לְבָבְךָ, נַפְשְׁךָ וּמְאֹדֶךָ,
פֶּן תּוּשְלָךְ פֶּתַע חוּצָה מִבַּעַד חַלּוֹן

וּלְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ.

וְהָיָה, דּוּבִּי, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי,
מְבָרְכֶיך אֶשָּׂא וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר,
כִּי אֲנִי הָאֶחָד-אֵין-בִּלְתוֹ, אֵין שֵׁנִי,
לְפַחוֹת עַד שֶאִמָּא מְכַבָּה אֶת הָאוֹר.

© ירון בן-עמי, ה'תשע"א

תשובה לביאליק דרך פן

שָׁמַיִם

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי…
בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים, אָמַרְתִּי!
עָדַרְתִּי, נָטָרְתִּי, שָׁבַרְתִּי, קָבַרְתִּי.
אֲנִי גָּמַרְתִּי.
בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים כְּבָר, אִם יֵשׁ בָּכֶם אֵל!
אוֹ שֶמַא יָצָא הוֹד- קָדְשׁוֹ לְטַיֵּל?
בֵּין בְּנוֹת הָאָדָם, הַיָּפוֹת מִמַּלְאַךְ?
אִם זוֹ הַסִּבָּה, אָז אֶפְשַׁר לְהַבִין אֵיךְ
מֶכֵּס-הַיָּמִים חָתַך, בָּרַח
וּכְבוֹדוֹ מְלוֹא כָּל הָאָרֶץ נִשְׁפַּךְ,
נִסְרָח
בֵּין רִגְבֵי צַדִּיקִים וְצִדְקַת רְגַבִים
בֵּין פְּקִידִים, מְשִיחִים, קַרְנַפִים וְעוֹרְבִים.
לֹא תִּסְעוֹד וְלֹא תִּכְסוֹף, בְּסֵדֶר?

שָׁמַיִם, מְבַקְשִׁים רַחֲמִים אוֹ לֹא?
קָדִימָה, שְלוֹשִים שְנִיוֹת, זוּזוּ!
שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבַתִּי נִסְגַּרִים בִּפְנֵיכֶם,
הִיסוּסְכֵם יֵחָשֵׁב לְבוּז הוּא.
מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אַף שִירָה לֹא אוֹמְרִים?
לֹא אֲנִי הַכּוֹפֵר, כִּי אַתֶּם, כִּי אַתֶּם.
כִּי אֵין שָׁמַיִם אֲחֵרִים.

לְפָחוֹת, הַשָּׁמַיִם, נוֹרִיד כָּאן בַּקְבּוּק,
אַתֶּם וַאֲנִי בְּיַחַד?
שְנַחֲלוֹק רַחֲמֵינוּ כְּמוֹ אֶת הַיַּיִן
בַּשְּׁחָקִים וּבָאָרֶץ מִתַּחָת?
אוֹ שוּב תִּשְתְקוּ אֶל מוּל יֵין הַבְּדִידוּת?
מַה נִצְנֵץ בָּכֶם רֶגַע? פַּחַד?

שָׁמַיִם, יוֹדְעִים מַה? תָּעוּפוּ מִפֹּה
עַל כַּנְפֵי עֲנָנִים וַרַעַם,
וַאֲנִי עַל הָאָרֶץ, בְּעֹצֶם יָדִי,
אֲחַזְּקֵנִּי נָא עוֹד הַפַּעַם.

 

© ירון בן-עמי, ה'תש"ע

דילמת האסיר

 

דִילֶמַּת הָאַסִּיר 

הָאֲדָמָה אוֹסֶרֶת אוֹתִי אֵלֶיהָ בַּעֲבוֹתוֹת חֶלְקֵי רִיבּוּעַ הַמֶּרְחָק:
אֲנִי עַצִּיר-חַמְצָן, כְּלוּא-שָמַיִם, שְבוּי-בָּרָק
וְרַעַם: אֲפִילּוּ רְעָמִים חוֹשְבִים שֶהֵם יִתְּנוּ לִי הוֹרָאוֹת.
אֲנִי אַסִּיר תוֹדָה, תְּפוּס-זִכָּרוֹן… קָשֶה לִמְחוֹק אֶת הַמַּרְאוֹת:
כָּל אֶתְמוֹלָי רוֹצִים עֲתִיד חָדָש הַיּוֹם,
וְרַק עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בִּיְמָמָה וְאֵין מָקוֹם,
וְאֵין מָקוֹם!
אֲנִי כְּפוּי-בְּחִירָה בְּלֵית-בְּרֵירַה,
לְכוּד-הֶרְגֵּל, מְדוּד-סַרְגֵּל,
אֲפִילּוּ כְּשְאֲנִי נוֹפֵל
יֶש רֶשֶת בִּטָּחוֹן סוֹצְיָאלִית אֵלֶמֶנָטַרִית
שֶלֹא תִּתֵּן לְהִתְרַסֵּק, לְפָחוֹת לְמַרְאִית
עַיִן
לְכוּדָה לָנֶצַח בְּפִיתּוּלֵי יְפִי-הַגֵּו;
אָזְנִי כּשוּפָת צְלִילִים,
נִדְרָש לָשִים מַנְעוּל לְפִי:
הַצִּילוּ, אֲנָשִׁים! אֲנִי כָּפוּת בְּתוֹך גּוּפִי!
דָּחוּס לְלֹא מוֹצָא בֵּין נִילוּס, לִיטָא וּבֵּירוּת.
רַק עַל שַרְווּלִי יֶש נֶתֶז-זֵכֶר-חֲלוֹם שֶל חוֹפֶש:
פַּעַם אֵרֵד עוֹד מְהָעֵץ,
אֵלֵךְ זָקוּף…
אֵיזוֹ חֵירוּת!

 

 

© ירון בן-עמי, ה'תש"ע

טיול לילה

ככה, אתמול בלילה, מול הכרמל, עם אחותי (יעל בן-עמי). אילן יונש צילם.

טיול לילה

נומה עמק, נומי דרך,

שנו כפרים אנכים

שבתוך הכרכים.

נומו קנוקנות הגפן,

קנקני השיכר:

זמן לישון עד מחר.

 

וכשתשנו,

אנחנו נצא לטייל:

היא ואני וירח יטיל לנו צל;

היא

ואני והבטחה להתהולל.

 

בואי, צאי אתי לשׂוח

בין עצי פנסים –

כרכרות בלי סוסים.

ליערות נצא עם לילה

בין שׂרכי צינורות,

התלויים על קירות.

 

היא ואני תחת כפות התמרים;

מעיינות משקה,

עמודי חשמל מתמרים;

מדברים בינינו,

מתווכחים על דברים אחרים.

 

חיתו-יער,

גברת, נער

בין צוקי מרפסות:

אין על מה לכסות.

נחל כביש אכזב זורם אט-אט אל עבר פניה

בין סלעי חניה –

 

והוא נשפך אל שער מתחת פנס:

דלת ראשית, מדרגות ומפתן מנומס.

היא ואני

וירח יטיל לנו צל,

כמו מתנצל שהוא לא נכנס.

 

© ירון בן-עמי, ה'תש"ע

במקום דברי פתיחה

אֶרֶץ הַצְּבִי

 אֲנִי גָּר
בִּרְחוֹב נַחוּם גוּטְמַן פִּנָּת סִמְטַת בֶּרְל כַּצֶנֶלְסוֹן,
בְּקַזָבְּלַנְקָה דְלִיטָא
שֶבְּאֶרֶץ הַצְּבִי.
הַיַרְדֵּן מְפַכֵּה בְּנַחַת יְרוּקָה מְהַמִּטְבָּח
אֶל מַכְתֵּש רַמוֹן בְּלֵב סָלוֹן
שֶסְבִיבוֹ שוֹתִים קוֹנְיָאק כְּשֶלֹא שוֹתִים עָרָאק
וְשָרִים שִירִים עִבְרִיים-רוּסִּיים
בְּנִיגוּן בְּנֻסָּח חֲסִידוּיוֹת לֵדְבֶּלִי עַלָא-כֵּיפַק.
הַיַּחְפָנוּת הַאִידֵאוֹלוֹגִית שׂוֹרֶרֶת בְּכֹל פִּנָּה:
רִיק גָדוֹל,
שֶיָכוֹל לְהַכִיל חֲלוֹמוֹת עֲצוּמִים
על תִּיקוּן הָעוֹלָם,
וְהָאָדָם,
וְתִיקוּן חֲצוֹת,
לָמָּה לֺא?
וְיֵש רָצוֹן, וְיֵש רָצוֹן
לְכִיבּוּש גָּלוּיּוֹת, לְקִיבּוּץ הַשְּמָמָה, לְהַפְרָחַת
רַעֲיוֹנוֹת, לְמָשָל,
וּמֵעַל רֹאשִי תִּקְרָת תְּכֵלֶת בּוֹהֶקֶת
וּמִתַּחְתֶּיהָ זִכְרוֹנוֹת מִיְמֵי טְרוֹק הַטּוּרְקִים וְאֱמוֹר הָאֱמוֹרִים
נוֹזְלִים עַל הַקִּירוֹת דַּפִּים-דַּפִּים
וְיוֹצְאִים בִּמְחוֹל מַחֲנַיִם עִם
מַדְרִיךְ הַשְוֵיְיק הַמַּתְחִיל לִמְסִבּוֹת הַשָּׂטָן בְּמוֹרָד הַמִיסִיסִיפִּי שֶׁבִּקְצֶה גָלַקְסְיָת אֵינְסוֹף,
דַּפִּים וּצְלִילִים וְטַעַם מָתוֹק שֶל
יֵאוּש,
שֶל אֵין בְּרֵירָה,
שֶל חוֹף אַחֲרוֹן.
וְאִם קָשֶה לִי,
יֵש לִי אֲהוּבָה לִבְנַת צַוָּאר
שֶתָמִיד אֶפְשָר לִזְרוֹם אִיתָה אֶל
כִּנֶּרֶת שֶלִי, הוֹי כִּנֶּרֶת שֶלִי,
הֶהָיִית, אוֹ
שֶזֶה חֲדַר הַשֵּנָה?
אֲבָל כְּשֶזֶה נִהְיָה כָּבֵד לְלֹא נְשׂוֹא,
אֲנִי פּוֹתֵחַ חַלּוֹן,
מִתְבּוֹנֵן הַחוּצָה בִּתְשׂוּמֶת לֵב לִרְאוֹת אֵיפֹה אֲנִי בְּאֱמֶת
וּמִיָד אֲנִי רוֹאֶה:
אֲנִי גָּר
בִּרְחוֹב נַחוּם גוּטְמַן פִּנָּת סִמְטַת בֶּרְל כַּצֶנֶלְסוֹן,
בְּקַזָבְּלַנְקָה דְלִיטָא
שֶבְּאֶרֶץ הַצְּבִי
וְהַיַרְדֵּן מְפַכֵּה…

 

© ירון בן-עמי, ה'תש"ע