תורת המשחקים

 

תּוֹרַת הַמּשְׂחָקִים

אָנוֹכִי שֶנָתַתִּי חַיִּים בָּךְ, בּוּבָּה;
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כַּדּוּר.
עוֹד יַגִּיעַ יוֹמִּי הַגָּדוֹל, הַנּוֹרָא,
אַסֲדֵּר אֶת כֻּלְּכֶם בָּאַרְגָּז לְפִי טוּר.

לֹא יִהְיֶה לָכֶם יֶלֶד אַחֵר עַל-פָּנָי,
לֹא חָבֵר, לֹא בֶּן דוֹד, לֹא אוֹרֵחַ,
כִּי בָּחַרְתִּי בָּכֶם לִהְיוֹת מִשְׂחָקַי.
עוֹד מִלָּה וַאֲנִי צוֹרֵחַ.

הַקְדֵּש עַצְמְךָ לִרְצוֹנִּי, אַרְנָבוֹן,
בְּכָל לְבָבְךָ, נַפְשְׁךָ וּמְאֹדֶךָ,
פֶּן תּוּשְלָךְ פֶּתַע חוּצָה מִבַּעַד חַלּוֹן

וּלְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ.

וְהָיָה, דּוּבִּי, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי,
מְבָרְכֶיך אֶשָּׂא וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר,
כִּי אֲנִי הָאֶחָד-אֵין-בִּלְתוֹ, אֵין שֵׁנִי,
לְפַחוֹת עַד שֶאִמָּא מְכַבָּה אֶת הָאוֹר.

© ירון בן-עמי, ה'תשע"א

מודעות פרסומת

תשובה לביאליק דרך פן

שָׁמַיִם

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלַי…
בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים, אָמַרְתִּי!
עָדַרְתִּי, נָטָרְתִּי, שָׁבַרְתִּי, קָבַרְתִּי.
אֲנִי גָּמַרְתִּי.
בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים כְּבָר, אִם יֵשׁ בָּכֶם אֵל!
אוֹ שֶמַא יָצָא הוֹד- קָדְשׁוֹ לְטַיֵּל?
בֵּין בְּנוֹת הָאָדָם, הַיָּפוֹת מִמַּלְאַךְ?
אִם זוֹ הַסִּבָּה, אָז אֶפְשַׁר לְהַבִין אֵיךְ
מֶכֵּס-הַיָּמִים חָתַך, בָּרַח
וּכְבוֹדוֹ מְלוֹא כָּל הָאָרֶץ נִשְׁפַּךְ,
נִסְרָח
בֵּין רִגְבֵי צַדִּיקִים וְצִדְקַת רְגַבִים
בֵּין פְּקִידִים, מְשִיחִים, קַרְנַפִים וְעוֹרְבִים.
לֹא תִּסְעוֹד וְלֹא תִּכְסוֹף, בְּסֵדֶר?

שָׁמַיִם, מְבַקְשִׁים רַחֲמִים אוֹ לֹא?
קָדִימָה, שְלוֹשִים שְנִיוֹת, זוּזוּ!
שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבַתִּי נִסְגַּרִים בִּפְנֵיכֶם,
הִיסוּסְכֵם יֵחָשֵׁב לְבוּז הוּא.
מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אַף שִירָה לֹא אוֹמְרִים?
לֹא אֲנִי הַכּוֹפֵר, כִּי אַתֶּם, כִּי אַתֶּם.
כִּי אֵין שָׁמַיִם אֲחֵרִים.

לְפָחוֹת, הַשָּׁמַיִם, נוֹרִיד כָּאן בַּקְבּוּק,
אַתֶּם וַאֲנִי בְּיַחַד?
שְנַחֲלוֹק רַחֲמֵינוּ כְּמוֹ אֶת הַיַּיִן
בַּשְּׁחָקִים וּבָאָרֶץ מִתַּחָת?
אוֹ שוּב תִּשְתְקוּ אֶל מוּל יֵין הַבְּדִידוּת?
מַה נִצְנֵץ בָּכֶם רֶגַע? פַּחַד?

שָׁמַיִם, יוֹדְעִים מַה? תָּעוּפוּ מִפֹּה
עַל כַּנְפֵי עֲנָנִים וַרַעַם,
וַאֲנִי עַל הָאָרֶץ, בְּעֹצֶם יָדִי,
אֲחַזְּקֵנִּי נָא עוֹד הַפַּעַם.

 

© ירון בן-עמי, ה'תש"ע

במקום דברי פתיחה

אֶרֶץ הַצְּבִי

 אֲנִי גָּר
בִּרְחוֹב נַחוּם גוּטְמַן פִּנָּת סִמְטַת בֶּרְל כַּצֶנֶלְסוֹן,
בְּקַזָבְּלַנְקָה דְלִיטָא
שֶבְּאֶרֶץ הַצְּבִי.
הַיַרְדֵּן מְפַכֵּה בְּנַחַת יְרוּקָה מְהַמִּטְבָּח
אֶל מַכְתֵּש רַמוֹן בְּלֵב סָלוֹן
שֶסְבִיבוֹ שוֹתִים קוֹנְיָאק כְּשֶלֹא שוֹתִים עָרָאק
וְשָרִים שִירִים עִבְרִיים-רוּסִּיים
בְּנִיגוּן בְּנֻסָּח חֲסִידוּיוֹת לֵדְבֶּלִי עַלָא-כֵּיפַק.
הַיַּחְפָנוּת הַאִידֵאוֹלוֹגִית שׂוֹרֶרֶת בְּכֹל פִּנָּה:
רִיק גָדוֹל,
שֶיָכוֹל לְהַכִיל חֲלוֹמוֹת עֲצוּמִים
על תִּיקוּן הָעוֹלָם,
וְהָאָדָם,
וְתִיקוּן חֲצוֹת,
לָמָּה לֺא?
וְיֵש רָצוֹן, וְיֵש רָצוֹן
לְכִיבּוּש גָּלוּיּוֹת, לְקִיבּוּץ הַשְּמָמָה, לְהַפְרָחַת
רַעֲיוֹנוֹת, לְמָשָל,
וּמֵעַל רֹאשִי תִּקְרָת תְּכֵלֶת בּוֹהֶקֶת
וּמִתַּחְתֶּיהָ זִכְרוֹנוֹת מִיְמֵי טְרוֹק הַטּוּרְקִים וְאֱמוֹר הָאֱמוֹרִים
נוֹזְלִים עַל הַקִּירוֹת דַּפִּים-דַּפִּים
וְיוֹצְאִים בִּמְחוֹל מַחֲנַיִם עִם
מַדְרִיךְ הַשְוֵיְיק הַמַּתְחִיל לִמְסִבּוֹת הַשָּׂטָן בְּמוֹרָד הַמִיסִיסִיפִּי שֶׁבִּקְצֶה גָלַקְסְיָת אֵינְסוֹף,
דַּפִּים וּצְלִילִים וְטַעַם מָתוֹק שֶל
יֵאוּש,
שֶל אֵין בְּרֵירָה,
שֶל חוֹף אַחֲרוֹן.
וְאִם קָשֶה לִי,
יֵש לִי אֲהוּבָה לִבְנַת צַוָּאר
שֶתָמִיד אֶפְשָר לִזְרוֹם אִיתָה אֶל
כִּנֶּרֶת שֶלִי, הוֹי כִּנֶּרֶת שֶלִי,
הֶהָיִית, אוֹ
שֶזֶה חֲדַר הַשֵּנָה?
אֲבָל כְּשֶזֶה נִהְיָה כָּבֵד לְלֹא נְשׂוֹא,
אֲנִי פּוֹתֵחַ חַלּוֹן,
מִתְבּוֹנֵן הַחוּצָה בִּתְשׂוּמֶת לֵב לִרְאוֹת אֵיפֹה אֲנִי בְּאֱמֶת
וּמִיָד אֲנִי רוֹאֶה:
אֲנִי גָּר
בִּרְחוֹב נַחוּם גוּטְמַן פִּנָּת סִמְטַת בֶּרְל כַּצֶנֶלְסוֹן,
בְּקַזָבְּלַנְקָה דְלִיטָא
שֶבְּאֶרֶץ הַצְּבִי
וְהַיַרְדֵּן מְפַכֵּה…

 

© ירון בן-עמי, ה'תש"ע