ככה, אתמול בלילה, מול הכרמל, עם אחותי (יעל בן-עמי). אילן יונש צילם.
טיול לילה
נומה עמק, נומי דרך,
שנו כפרים אנכים
שבתוך הכרכים.
נומו קנוקנות הגפן,
קנקני השיכר:
זמן לישון עד מחר.
וכשתשנו,
אנחנו נצא לטייל:
היא ואני וירח יטיל לנו צל;
היא
ואני והבטחה להתהולל.
בואי, צאי אתי לשׂוח
בין עצי פנסים –
כרכרות בלי סוסים.
ליערות נצא עם לילה
בין שׂרכי צינורות,
התלויים על קירות.
היא ואני תחת כפות התמרים;
מעיינות משקה,
עמודי חשמל מתמרים;
מדברים בינינו,
מתווכחים על דברים אחרים.
חיתו-יער,
גברת, נער
בין צוקי מרפסות:
אין על מה לכסות.
נחל כביש אכזב זורם אט-אט אל עבר פניה
בין סלעי חניה –
והוא נשפך אל שער מתחת פנס:
דלת ראשית, מדרגות ומפתן מנומס.
היא ואני
וירח יטיל לנו צל,
כמו מתנצל שהוא לא נכנס.
© ירון בן-עמי, ה'תש"ע