תורת המשחקים

 

תּוֹרַת הַמּשְׂחָקִים

אָנוֹכִי שֶנָתַתִּי חַיִּים בָּךְ, בּוּבָּה;
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כַּדּוּר.
עוֹד יַגִּיעַ יוֹמִּי הַגָּדוֹל, הַנּוֹרָא,
אַסֲדֵּר אֶת כֻּלְּכֶם בָּאַרְגָּז לְפִי טוּר.

לֹא יִהְיֶה לָכֶם יֶלֶד אַחֵר עַל-פָּנָי,
לֹא חָבֵר, לֹא בֶּן דוֹד, לֹא אוֹרֵחַ,
כִּי בָּחַרְתִּי בָּכֶם לִהְיוֹת מִשְׂחָקַי.
עוֹד מִלָּה וַאֲנִי צוֹרֵחַ.

הַקְדֵּש עַצְמְךָ לִרְצוֹנִּי, אַרְנָבוֹן,
בְּכָל לְבָבְךָ, נַפְשְׁךָ וּמְאֹדֶךָ,
פֶּן תּוּשְלָךְ פֶּתַע חוּצָה מִבַּעַד חַלּוֹן

וּלְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ.

וְהָיָה, דּוּבִּי, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי,
מְבָרְכֶיך אֶשָּׂא וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר,
כִּי אֲנִי הָאֶחָד-אֵין-בִּלְתוֹ, אֵין שֵׁנִי,
לְפַחוֹת עַד שֶאִמָּא מְכַבָּה אֶת הָאוֹר.

© ירון בן-עמי, ה'תשע"א

מודעות פרסומת