משהו בעניין עקירת עצים והצתת שׂדות

זה הרי היה צפוי וברור (ומוצדק): בעקבות דרישתנו לשמוע מן המתנחלים גינוי לפעולות תג מחיר, הכוללות עקירת עצי זית של פלשׂתינים, דורש הצד שמנגד לשמוע גינוי מפינו לפעולות הצתת שׂדות שבהן מעורבים מי שמכנים את עצמם אנרכיסטים. זו דרישה שאני שמח להיענות לה, הן כחלק מן הדיאלוג המתחיל לקרום עור וגידים בין אנשי שׂמאל ומתנחלים, והן כשהיא לעצמה, בלי קשר לשום דבר אחר.

ובכן:

במסגרת הסכסוך בארץ ישראל, מתרבים והולכים האנשים הרואים בעצים וצמחים חיילים במחנה היריב, ומכלים בהם את חמתם: עוקרים, שׂורפים, תולשים, שוברים.

יכולתי להעיד עלי את התורה, (דברים כ' י"ט): "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר", אבל ספק בעיני אם מדובר במקור סמכות בעיני האנרכיסטים משׂמאל (או בעיני אנשי תג מחיר מימין).

יכולתי לציין עד כמה פחדנית ומוגת לב היא תקיפת צמחים חסרי מגן. עד כמה שפל הדבר, לנקום את נקמת איבת מישהו כלפי מישהו אחר בהחרבת עולם הצומח והחי. אבל הן האנרכיסטים משׂמאל והן אנשי תג מחיר מימין חיים בעולם שומם וקודר של טהרנות רעיונית שיש בו מקום לסמלים ועקרונות בלבד, ואין בו מקום לאנשים – על ריבוי פניהם, חולשותיהם, שׂריטותיהם ומעלותיהם – קל וחומר שאין בו מקום לעצים.

יכולתי להצביע עד כמה בזוי הדבר, לזרוע פוליטיקה של הרס ולקרוא לה פוליטיקה של תקווה. גבלס וסטלין בכבודם ובעצמם לא היה מיטיבים מהם לדבר בלשון שקר. עקירה היא נטיעה, הצתה היא מעשה בניין, יום הוא לילה ורע הוא טוב. אלא שהעוקרים והמציתים משני הצדדים כבר שבויים לגמרי בלשון השקר שלהם. הם באמת ובתמים מאמינים שחושך הוא אור, והדבר היחיד המתמיה אותם הוא מדוע, לאחר שאמרו לנו את שקריהם פעמים רבות כל כך, טרם השתכנענו? אני משער שהתשובה שהם נותנים לעצמם היא שאנחנו עיוורים (ככל הנראה משום שאנו רואים נכוחה).

יכולתי להביא עוד שפע נימוקים על המבדיל בין אדם ובהמה, על תרבות, על אנושיות, על כל מיני מושגים כאלה. אבל נאמן עלי העקרון של "חנוך לנער על פי דרכו", כלומר: דבר אליו בשׂפה שהוא מסוגל להבין. והשׂפה המובנת לעוקרי עצים ומציתי שדות היא שׂפת עליבות הנפש וגסות הרוח. ובכן, לאנרכיסטים כלאנשי תג מחיר, בלשון זכר ובלשון נקבה כאחד: מי שעוקר או מצית את עצי זולתו, יש לו זין קטנטן. מי שעוקרת ומציתה את עצי זולתה, יש לה דגדגן לא פעיל.

שפלים ובזויי נפש.

 

מודעות פרסומת