משהו על ההנהגה

מחוליי הפוליטיקה הישנה: בנימין נתניהו היה יכול להיות שר חוץ מצוין (בעיני ראיתי), אבל הוא מתעקש להיות ראש ממשלה. אהוד ברק (כך אני שומע) הוא שר בטחון בכלל לא רע, רק שהוא עורג להיות ראש ממשלה.

עוד מחוליי הפוליטיקה הישנה: מעורבות הציבור בתהליך קבלת ההחלטות היא מינימלית, ומוגבלת למעשה (במדה לא מעטה בגלל אדישותו של הציבור עצמו) להצבעה בקלפי אחת לארבע שנים, כדי לבחור אנשים שמייצגים את רעיונותיו רק בקירוב משוער. או שהוא נדרש להצביע אחת לשנתיים, ואז אין לאיש מן הנבחרים יכולת לממש את הבטחותיו. אין פלא ששיעורי ההצבעה הולכים וצונחים.

ולנו, הממציאים מחדש את הפוליטיקה הישראלית (יש לכם ספק שזה מה שאנחנו עושים? אנחנו התגובה הראשונה לכך שקווי המחלוקת הוותיקים והרעים של החברה הישראלית – ימין-שמאל, דתיים-חילונים, מזרחים-אשכנזים, יהודים-ערבים – מתערערים מיסודותיהם), אסור בשום פנים ליפול למלכודות הישנות הללו. אנחנו הרי באנו לההפוך את פה-לי-תיק-הא לפוליטיקה.

   אני כותב את הדברים כעת, בעוד הסיבוב הראשון של התנועה החברתית בעיצומו, אך כבר בשלב הדעיכה; אבל אני מכוון את הדברים מראש אל השלבים הבאים. ואת המשפט הבא אני מבקש לסייג בהבעת מלוא ההערכה למה שעשו מנהיגי המחאה הזו עד כה:

   ההנהגה תצטרך להתחלף.

   היא תצטרך להתחלף מטעם ארגוני ומטעם ענייני.

   הטעם הענייני הוא, שכללי הסיבובים הבאים יהיו שונים מכללי הסיבוב הנוכחי. מהות הסיבוב הנוכחי, הראשון, הייתה גיוס ספונטאני של תומכים למחאה נרגשת, עולצת, קצת מעורפלת בפרטיה אבל ברורה מאד בהלך רוחה. לשם כך היה צורך במגייסים מוכשרים, במפיקים רבי השראה, באנשים היודעים כיצד להפוך משהו לחוויה מגניבה. בכל אלה הצליחו הקודקודים הנוכחיים של התנועה החברתית הרבה מעבר למשוער, ועל כך יש להודות להם בפה מלא. אבל הסיבוב הבא ידרוש מאתנו ירידה לפרטי דרישותינו, התבוננות מעמיקה ויסודית במגוון רחב של סוגיות וניתוח יחסי הגומלין ביניהן, כדי לגשת לשינוי מהותי של סדר העדיפויות של ישראל ולתיקון יסודי של חברתה. לשם כך יידרשו מומחים בתחומים שונים, רכזי קבוצות עבודה, אנשים היודעים לשלב רעיונות ותפישות שונות. הכל כדי להכין את הקרקע לסיבוב ההפגנות הבא, באביב הבא (נניח). בסיבוב ההוא, השלישי (ולא האחרון. המשימה שנטלנו על עצמנו היא כבירה, וידרשו שנים כדי להגשים אותה), נזדקק שוב למגייסים, למפיקים ולמארגנים – אבל במבנה והקשר אחרים – שיקדמו את הרעיונות שיגובשו על ידי קבוצות עבודה של הציבור, מומחים, מתאמים וכו'. בקיצור, הדרישות המשתנות עם התפתחות התנועה מכתיבות מלכתחילה שינוי הנהגה מדי פעם.

   הטעם הארגוני הוא שההנהגה הנוכחית – חרף האמון הרב שאנו נותנים בה, שכנראה החל להיסדק ביום-יומיים האחרונים (אני מתייחס כמובן, לביקורת הפנימית הלגיטימית על הנהגת המחאה, ולא על מסע ההשמצה של מתנגדי המחאה), עם תחילת דעיכת השלב הראשון והמעבר ההדרגתי לשלב הבא – איננה הנהגה נבחרת מצד אחד, ואיננה באמת פתוחה לכל מצד שני. מי ומי בה? כל מיני אנשים, כמעט כולם טובים וראויים, אשר את מעמדם כקודקודים הרוויחו ביושר בכך שהגיעו ראשונים, חלוצים לפני המחנה, או הצליחו לארגן דברים נחוצים, או הביאו עמם נדוניה של פעילים נוספים, או היטיבו להציג את התנועה בתקשורת, וכן הלאה. כל אלה סיבות ראויות וחשובות לעליית מנהיגי השלב הראשון; אבל אם בכוונתנו להיות תנועה המתיימרת לייצג ברצינות שכבות רחבות מכמה מגזרים, אין מנוס מלגבש דרכים להעצים את השפעת הציבור הרחב, יושב האוהלים וממלא הכיכרות, ואחת הדרכים לשם כך היא העמדת ההנהגה לביקורת ופיקוח – ואף לקביעת אישים ודרכים – מצד הציבור.

   עובדה היא שהדיונים הנערכים במאהל בחיפה (הסמוך למקום מגורי) אינם משפיעים בצורה משמעותית על ההנהגה הכללית של התנועה: יושבי המאהל עצמם נספרים, ובצדק, כחלק מן התנועה; אבל השפעתם על קבלת ההחלטות האמורות לייצג אותם דלה למדי. עובדה היא שבקרב האנשים שהם פניה של המחאה בתקשורת אין די גיוון יחסית לחברה הישראלית. עובדה היא שעד כה, הנהגת התנועה היא תל אביבית לגמרי. בשלב הראשון של התנועה אין בכך כל רע – תל אביב, ככלות הכל, היא הבירה האזרחית (להבדיל מן הבירה הממשלתית) של הארץ, ושום מקום אחר לא יכול היה להעניק למחאה הזו את המגניבות ואת הלהט ואת הזוהר התקשורתי שהיא העניקה לו; וייתכן שמושב ההנהגה יישאר בתל אביב (אף שזה לא הכרחי). מוכרחים להעצים את אנשי השורה של התנועה בכל הארץ, לגוון את המנהיגות ולהפוך אותה לשקופה יותר, אקאונטבילית יותר (חייבים למצוא מילה בעברית לאקאונטביליות!) ומייצגת יותר, אחרת ניפול למלכודת הפוליטיקה הישנה.

   איך עושים את זה?
אין לי תשובה חד משמעית. יש לי חברים המנסים לקדם את רעיון הדמוקרטיה הישירה, הנתמכת באמצעים אינטרנטיים. אני אינני חסיד גדול של דמוקרטיה ישירה כשיטת שלטון בדיוק בגלל שאלת האקאונטביליות, אבל חלק מרעיונותיהם עשויים בהחלט לסייע. מרכיב אחר בתשובה עשוי להיות גיבוש קבוצות עבודה – הן אזוריות והן נושאיות – כדי להכין היטב את דרישותינו ותוכניותינו לקראת הסיבוב הבא. בחירות? אני לא יודע אם הגיעה השעה לפורמליות כזו בתנועה, ותחושת הבטן שלי היא שבאותו אופן שעלו מנהיגי הסיבוב הנוכחי הודות להתאמתם לדרישות הזמן והמקום, יעלו גם מנהיגים חדשים עם השתנות הנסיבות. אבל לשם כך יצטרכו לפחות חלק מאנשי ההנהגה הנוכחית לפנות את מקומם, ופה אנחנו כבר נכנסים לא רק לתחום ההרגל הרע של ארגונים להנציח את הנהגתם, אלא גם לתחום הפסיכולוגיה והאגואים של כולנו. אגו הוא דבר מצוין בלעדיו לא היה קורה כלום. אבל יש לו גם היבטים שליליים.

   מכל מקום, צריך לחשוב ברצינות רבה על הסוגיות הללו, סוגיות העצמת אנשי השורה של התנועה וסוגיית הנהגתה. הדברים אינם נאמרים כדי לפגוע, ולו במעט, בהנהגה הנוכחית, של הסיבוב הראשון. תודתי העמוקה להם על כל מאמציהם והישגיהם. אני לא באתי אלא לדבר על הסיבובים הבאים. כי עוד נכונה לנו דרך ארוכה.

   מהפכה!

מודעות פרסומת

10 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. ד"ר אוֹרי אמיתי
    אוג 02, 2011 @ 15:07:11

    הכי טוב יהיה, אם תשתכנע ההנהגה הנוכחית לא רק לוותר על מקומה, אלא גם להכריז על ארוע גדול לסיום השלב הנוכחי, ולהקדיש את שאר הזמן והמרץ שעוד נותר להרמתו והפקתו.

    מדברות על מיליון איש? הבה ננסה. בעוד 3 שבועות, נניח, או ממש בסוף אוגוסט. ואז נתפזר מרצון, ונתחיל לעבוד על השלב הבא.

    הגב

  2. גיל שטיינר
    אוג 02, 2011 @ 15:58:42

    הייתי רוצה להאמין שהתרבות שלנו תשתנה.
    כבר כמה עשרות שנים שאנחנו חיים מציאות של "אני" במקום "אנחנו". ומאז זה רק "אני אני אני". במובן הזה צודקים המבקרים את המחאה לגבי הרצונות של המפגינים. גם הטענות שמסבירות למה קבוצה כזאת או אחרת באוכלוסיה אשמות במצב ממחישות את הפלגנות. אנשים פשוט לא מצליחים לתפוש את רעיון "טובת הכלל = טובתי שלי". תמיד חייב להיות פראייר, ואם אני אסכים לוותר על משהו משלי, מישהו אחר ירוויח.
    שינוי המנטליות הזה יכול להצמיח שינוי בהנהגה. ראו לדוגמה איך אובמה נבחר בדיוק מתוך אותה מצוקה של התעלמות מצרכי מעמד הביניים (והנמוך). בינתיים הוא רחוק מאד מלהביא שינוי, מהסיבה הפשוטה שגם האמריקאי הפשוט ביותר עדיין חולם על הגשמה עצמית וטובת הכלל מעניינת אותו כקליפת השום. תפישת הקולקטיב האירופאית היא כר הרבה יותר מוצלח במובן הזה, ולכן יש שם סיפורי הצלחה של מדיניות פרו-סוציאלית.

    הגב

  3. איגי
    אוג 02, 2011 @ 21:32:54

    80% מהעם תומך במהפכה, מנכל ישע מחר ישים מאהל ברוטשילד. ועוד ועוד דברים טובים קורים.. על איזה דעיכה אתה מדבר? אולי לא ביררת את העובדות עד הסוף ?

    הגב

  4. סתם אחד
    אוג 03, 2011 @ 01:04:06

    תגידו, אבל מה עם השיויון בנטל? מה עם השירות האזרחי/לאומי לכל מי שאיננו משרת שירות צבאי (ולא חשובה הסיבה)?

    אמרנו צדק חברתי? אין יותר צדק חברתי מזה! זה הכי נכון והכי צודק והכי מוסרי.

    חוץ מזה, זה גם הכי חכם – השירות האזרחי יקרב בין אוכלוסיות, יסייע לקהילה, יסייע למשרתים עצמם, יאפשר להם לצבור נסיון מחד ולתרום מכישוריהם מאידך, יקטין את הנטל על תקציב המדינה (ויסיע לממש מטרות חברתיות שכרגע אין להן מקור תקציבי).

    מה יש, מדוע שלא כל אחד אשר איננו משרת בצבא, ישרת את המדינה (ואת החברה, החברה שבשבילה דורשים צדק חברתי) לפי יכולתו וכישוריו?

    יש להחיל שירות אזרחי לכל ויפה שעה אחת קודם. זו צריכה להיות הדרישה מספר אחד של מנהיגי המחאה וזו גם צריכה להיות הדרישה של הציבור מעצמו.

    תחשבו על זה!

    הגב

    • Tom Ga
      אוג 04, 2011 @ 01:23:27

      צריך לחלק את הנטל על כל אזרחי המדינה כולל דתיים,ערבים,בדואים וכו"….. אבל זה לא אומר שכולם צריכים לעשות צבא צריך להקים מערך של שירות לאומי מתאים לכל מגזר כך שאותו אדם שסיים את לימודיו והגיעה לגיל 18 יתרום את חלקו אפילו המגזר לו הוא שייך אין ספק שזה יעזור חברתית כלכלית ויתן תחושת שיכות לכל אזרחי ישראל גם לבני המיעוטים פה יש לשליט חוק אחד עבוד כל אזרחי המדינה ולתת את אותה התמורה לכולם

      הגב

  5. טל ירון
    אוג 03, 2011 @ 02:55:23

    אוח, רעי וחברי…. יש לי כ"כ הרבה לספר לך…. ועל רעיונות שעולים, ופתרונות שצצים, וישומים שקורמים עור וגידים. נצטרך לחכות לחמישי בערב. אולי ישאר גם זמן לדבר על זאת.

    אחלה הרהרורים

    בע"ה נדבר,
    טל

    הגב

  6. ירון בן-עמי
    אוג 04, 2011 @ 01:53:58

    סלחו לי על העיכוב בתגובה, היו לי יומיים רצופי מהפכה וסידורים ביורוקרטיים. אני קצת בסכיזופרניה…

    ד"ר א' – רעיונך נבחן ונמצא משובח. הפוסט הבא מוקדש לפיתוחו.

    גיל – סיבות למה לא יש כמו ים. השאלה איננה למה לא, אלא איך כן.

    איגי – אני מניח שכמוני את מסתובבת במאהלים, וכמוני את מטה אוזן לחדשות ולידיעות. באפי עולה ריח ברור של דעיכת השלב הראשון. ייתכן שאני טועה כמובן. אבל תמיכה במחאה – ולו גם של 80% – איננה מילה נרדפת להתלהבות גואה. רצף אירועים איננו בהכרח גרף בסימן עלייה. ודעיכה איננה דבר הנמדד רק בסטטיסטיקה.

    סתם אחד ותום – אני מסכים לגמרי שצריך ליצור מסגרת של שירות לאומי. זה בפירוש אחד הדברים שנצטרך לחשוב על אופני יישומו במהלך שלב ב' של התנועה החברתית.

    טל – עד שיצא עשן לבן!

    הגב

  7. גיל שטיינר
    אוג 04, 2011 @ 07:38:40

    מה כן? חינוך מלמטה! מחר תהפוך את ספר התקציב ומחרתיים תהיה לך מדינה עם סדר עדיפויות אחר, אבל יהיה לך עם שלא מבין את ההיגיון של סדר העדיפויות הזה. ארבעים שנים של גישה חברתית עקומה עם מודלים שקורסים מול עינינו בארה"ב לא ישתנו בזכות שום פעולה שתעשה רק למעלה.
    רוב רובם של אנשים עדיין תומך במאבק בגלל ראייה מאד צרה והאנוכית (דירה לכולם, קוטג' במחיר שפוי וכו'). אם תצליח לפתור נקודתית בעיה כזאת או אחרת הם יגידו לך תודה. אבל אחרי שנה מישהו שוב יצעק על האיום האירני, מישהו אחר יזכיר שעם כסף אפשר לקנות חיים טובים ואושר וכולם ישכחו את האידיאלים הארכאיים שלך.

    הגב

  8. ירון בן-עמי
    אוג 04, 2011 @ 10:24:48

    גיל – בעיני ההישג הדרמטי ביותר של סיבוב המחאה הנוכחי הוא בדיוק ברמת החינוך מלמטה. מאות אלפים התומכים כרגע במחאה מטעמים אנוכיים (אני חושד מאד בכל מי שאיננו פועל מטעמים אנוכיים) מתחילים להבין את הקשר שבין מצוקתם האישית לבין מצוקותיהם האישיות של אחרים, ועל כן את הקשר בין הטבת מצבם להטבת מצב זולתם.

    הגב

  9. יואב
    אוג 18, 2011 @ 14:33:57

    אהבתי את הפורום הזה, בהצלחה לכולנו

    הגב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: