דילמת האסיר

 

דִילֶמַּת הָאַסִּיר 

הָאֲדָמָה אוֹסֶרֶת אוֹתִי אֵלֶיהָ בַּעֲבוֹתוֹת חֶלְקֵי רִיבּוּעַ הַמֶּרְחָק:
אֲנִי עַצִּיר-חַמְצָן, כְּלוּא-שָמַיִם, שְבוּי-בָּרָק
וְרַעַם: אֲפִילּוּ רְעָמִים חוֹשְבִים שֶהֵם יִתְּנוּ לִי הוֹרָאוֹת.
אֲנִי אַסִּיר תוֹדָה, תְּפוּס-זִכָּרוֹן… קָשֶה לִמְחוֹק אֶת הַמַּרְאוֹת:
כָּל אֶתְמוֹלָי רוֹצִים עֲתִיד חָדָש הַיּוֹם,
וְרַק עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בִּיְמָמָה וְאֵין מָקוֹם,
וְאֵין מָקוֹם!
אֲנִי כְּפוּי-בְּחִירָה בְּלֵית-בְּרֵירַה,
לְכוּד-הֶרְגֵּל, מְדוּד-סַרְגֵּל,
אֲפִילּוּ כְּשְאֲנִי נוֹפֵל
יֶש רֶשֶת בִּטָּחוֹן סוֹצְיָאלִית אֵלֶמֶנָטַרִית
שֶלֹא תִּתֵּן לְהִתְרַסֵּק, לְפָחוֹת לְמַרְאִית
עַיִן
לְכוּדָה לָנֶצַח בְּפִיתּוּלֵי יְפִי-הַגֵּו;
אָזְנִי כּשוּפָת צְלִילִים,
נִדְרָש לָשִים מַנְעוּל לְפִי:
הַצִּילוּ, אֲנָשִׁים! אֲנִי כָּפוּת בְּתוֹך גּוּפִי!
דָּחוּס לְלֹא מוֹצָא בֵּין נִילוּס, לִיטָא וּבֵּירוּת.
רַק עַל שַרְווּלִי יֶש נֶתֶז-זֵכֶר-חֲלוֹם שֶל חוֹפֶש:
פַּעַם אֵרֵד עוֹד מְהָעֵץ,
אֵלֵךְ זָקוּף…
אֵיזוֹ חֵירוּת!

 

 

© ירון בן-עמי, ה'תש"ע